החורף מגיע

החורף מגיע

"החורף מגיע", הזהיר נציג נורבגי ב-22 בנובמבר, בפגישה של ארגון הסחר העולמי (WTO).

מערכת הסחר הרב-צדדית שעליה מפקח ה-WTO מאז 1995 עומדת לקפוא.

ב-10 בדצמבר יפרשו שניים מהשופטים בגוף הערעור שלה, שדן בערעורים בסכסוכי מסחר ומאשר סנקציות נגד שוברי כללים. וחסימה אמריקאית על מינויים חדשים פירושה שהם לא יוחלפו.

עם רק שופט אחד שנותר, הוא לא יוכל עוד לדון בתיקים חדשים. ה-WTO עומד בבסיס 96% מהסחר העולמי. לפי אומדן אחרון, החברות ב-WTO או ההסכם הכללי על מכסים וסחר (GATT), קודמו, הגבירה את הסחר בין החברים ב-171%.

כאשר מכשירי אייפון עוברים מסין לאמריקה, או בקבוקי וויסקי סקוטי מהאיחוד האירופי להודו, החוקים של ה-WTO הם ששומרים על חסמי מכס ולא מכסים נמוכים ומעניקים לחברות את הוודאות שהן צריכות לתכנן ולהשקיע.

המערכת אמורה להיות מחזקת את עצמה. לרוב, מדינות עוקבות אחר כללי ה-WTO.

אבל אם מישהו מרגיש שאחר עבר על הפרה, אז במקום להתחיל סחר של אחד על אחד הוא יכול להגיש מחלוקת רשמית.

אם פסיקת ה-WTO לא מוצאת חן בעיני מי מהצדדים, היא יכולה לערער. פסקי הדין של ערכאת הערעור נותנים אגרוף. אם המפסיד לא מצליח להתאים את כללי הסחר שלו, הזוכה יכול להטיל תעריפים עד לסכום שלדעת השופטים עלתה לו הפרת החוק.

העונש הזה הוא שמרתיע מלכתחילה את שבירת הכלל. אין זה מפתיע שהנשיא דונלד טראמפ פטר את הפוסקים הזרים הללו, לאור סלידתו הכללית מכללים מוסכמים בינלאומיים.

ב-12 בנובמבר הוא הכריז על עצמו "מאוד טנטי" ב-WTO. אבל הבעיות עמוקות הרבה יותר מאשר הסלידה ממוסדות רב-צדדיים. הן נובעות מהתמוטטות האמון על הדרך שבה צריך לפעול החוק הבינלאומי, ומהכישלון הכללי יותר של זרוע המשא ומתן של ה-WTO.

אילו האמריקנים היו מרגישים שהם יכולים לשאת ולתת את תלונותיהם, טינה כלפי גוף הערעור אולי לא הייתה מצטברת. אבל עם כל כך הרבה חברים שלא ששים לליברליותzה, כולל מדינות קטנות יותר שחוששות להיפתח לסין, זה היה בלתי אפשרי.